עמית וילנר - נמשיך בדרכו

אשמח להיות זכרון חיובי בעבורכם (גם אם לא תמיד, אלא זכרון חולף).
(מתוך דברים שכתב טרם לכתו)

עמית, מדריך ואופרייטור במחלקת הפסיפיק של החברה הגאוגרפית וחבר יקר, נפטר באוקטובר 2006 ממחלת הסרטן.

בתנאי האקלים היבשים השוררים ברוב שטחה של אוסטרליה, היו המים לאבוריג'נים סם חיים שבהשגתו היה תלוי קיומם.

היה עליהם לזכור את מיקומם המדוייק של מקורות המים הקבועים והעונתיים בארצותיהם, ולשם כך נעזרו גם בזיכרון הטקסי והגראפי של נתיב החלום ( לעיתים נקרא נתיב השיר - תוואי של עשרות ואלפי קילומטרים שלאורכו נע ויצר הבורא הקדמון). למקורות המים יוחסה  קדושה רבה, והם היו קשורים בחיים ובהמשכיותם. האבוריג'נים מאמינים כי חלק ממקווי המים - מעינות, גבים ובורות ,הם מקום משכן מקודש של נשמות, שיכולות להיכנס באחד מגלגוליהן לגוף אדם, בעל חיים או צמח. למקווי המים ולנשמות השוכנות בהם יש שומר מיוחד, נחש הקשת בענן, שהוא אב בורא (או אם בוראת) בחלק ממסורת החלום. האבוריג'נים מאמינים כי ישות הבורא השתמרה בארץ בדמות הפיתון הענקי והצבעוני, חובב הלחות והצל, ואילו בשמים מופיע הנחש בדמותה של הקשת הצבעונית. בכל פעם שהופיע הקשת, ידעו האבוריג'נים כי היא סימן לחיים: למים או ללידה. בגלל קדושתם של מקורות המים וחיוניותם שמרו האבוריג'נים בקפדנות על מקורות המים ועל נקיונם, ונמנעו מלספר לזרים על מיקומם. האבוריג'ינים הקפידו שלא לחנות בסמוך למקורות המים ונשאו את המים למחנה המרוחק באמצעות קערות עץ גדולות או נאדות עשויים עור קנגורו שנישאו על הגב או הכתף. הגישה למים היתה צריכה להיעשות בנתיבים לא קבועים, שאותם טשטשו בדרך חזרה.

(מתוך: האבוריג'נים מסע אל זמן החלום / אברהם שקד, מפה הוצאה לאור, 2004)