צרפת

(Avignon) שעל נהר הרון (Rhone) נודעה בתולדות העולם המערבי כמקום גלותם של האפיפיורים, בימי הקרע הגדול בכנסייה הקתולית במאה ה14-. גם אחרי שגרגוריוס ה11- שב לרומא, המשיכה אביניון לשמש, במשך זמן מה, מקום מושבם של אפיפיורים. העיר העתיקה על שפת הנהר נראית כים של גגות רעפים אדומים; היא מוקפת חומה, וממנה מתנשא צוק סלע גבוה, שעליו בנוי ארמון האפיפיורים. גנים מטופחים ויפהפיים נטועים סביבו, ותחתיו מתפתלות סמטאות העיר העתיקה, שברובן הפכו למדרחוב צבעוני ועליז, עמוס בתי קפה ובוטיקים.

(Orange) היא עיר רומית עתיקה, שעד היום נותרו בה בשלמותם תיאטרון גדול וקשת ניצחון, המתארת סצנות מתוך קרבות עקובים מדם, שניהל באזור הלגיון הרומי ה2- (הגאלי) נגד הקימברים, הטווטונים והקלטים. אוראנז' הוקמה כקולוניה למשוחררי הלגיון הזה ולוותיקיו. בימי הביניים הייתה זו נחלה של נסיכים גרמניים, שהנחילו את שמם - אוראנז' - לבית המלוכה של הולנד, למדינה בדרום אפריקה, לנהרות באוסטרליה ובאפריקה ולערים שונות בעולם.

הוא כפר קטן באזור המצוקי של "חוף האלאבסטר" האטלנטי. הצורות המפתיעות והמוזרות של הצוקים באזור, כמו צוק אַמון, סלע אַוואל וסלע "המחט" העצום, הם האטרקציות הנופיות המעניינות בכפר ובסביבותיו.

על הגבול המערבי של ביצות הקמארג (Camargue), שנוצרו בחולות סביב שפך הרון (Rhone) לים התיכון, בנויה העיר הימי-ביניימית איג מורט (Aigues Mortes), שתרגום שמה הוא "מים מתים". את העיר, המבוצרת בחומה ובמגדלים, בנה, לפי תכנון מהיר ופשוט, המלך לואי ה9- (הקדוש), כאשר התכוון לצאת למסע צלב, באמצע המאה ה13-. איג מורט בולטת ביופייה בשעות בין הערביים, על רקע הביצות והבריכות להפקת מלח. האטרקציות החשובות של העיר הן ביצוריה הגדולים, שעריה, מגדל קונסטאנס (Tour de Constance), שהוא גם מגדלור, ומגדל הבורגונדים (Tour des Bourguignon), אשר במלחמות מאה השנים הפך לקברם של לוחמים בורגונדים, שהובסו כאן על ידי צבא האבירים של ארמאניאק (Armagnac). כמויות אדירות של מלח הוטלו על הגופות שנערמו במגדל, כדי שצחנתן לא תינשא למרחקים.

(Albi), הנקראת "העיר האדומה", על שום אבני החול האדומות המשמשות חומר גלם לבניית בתיה, שוכנת על גדות הנהר טארן (Tarn). אף שנכבשה פעם אחר פעם במלחמות של דרום צרפת, שמרו תושביה, יחד עם שאר ערי נסיכות טולוז, על מידה של עצמאות, עד כדי כך שכל הנוצרים, שכפרו בעליונותה של הדוֹגמה הקתולית, נקראו אלביגנזים, על שם העיר שהייתה מרכזם. עצמאותה של אלבי תמה כאשר האפיפיור אינוצנטיוס ה3- יצא למסע צלב נגד הכפירה, וצבאותיו כבשו את כל האזור והחריבו את אלבי. הבולטים באתרי העיר העתיקה הם הקתדרלה הגדולה וארמון הבישוף - שני מבנים ענקיים מימי הביניים. ארמון הבישוף (Palais de la Berbie) הוא מוזיאון ליצירותיו של הצייר האימפרסיוניסטי הגדול אנרי דה טולוז לוטרק, שאלבי היא עיר מולדתו.

(Aix en Provence) היא בירת פרובאנס מאז שנת 122 לפנה"ס, כאשר הקונסול הרומי סקסטיוס בנה מחנה על מעיינותיה החמים. על אף גילה המופלג, תבנית חלקיה העתיקים, האטרקטיביים, נוצקה רק במאות 18-17. ארמונותיה ומבני הציבור המפוארים שלה הם מתקופה זו. אקס, כפי שמכנים אותה אנשי פרובאנס, נודעת במעיינותיה החמים ובמטעי השקדים הגדולים, הגדלים בעמק המקיף אותה. שקדים אלה הם אחד הבסיסים החשובים בתעשיית העוגות והמרציפן של אקס אן-פרובאנס.

אחת הערים היפות והרומנטיות ביותר בדרום צרפת הים-תיכונית היא ארל, על גדת הנהר רון. בארל פזורים שרידים רבים מן התקופה הרומית, עת שהייתה מרכז צבאי, מדיני, תרבותי וכלכלי חשוב של האימפריה הרומית, בגאליה שמעבר לאלפים, מאז המאה ה1- לפנה"ס. בין השרידים הרבים מאותה תקופה תיאטרון ואמפיתיטארון - מהמפוארים שנבנו ברחבי האימפריה הרומית. באמפיתיאטרון הרומי, שבעבר התנהלו בו קרבות של לודרים וגלדיאטורים, מתקיימים היום קרבות אדם נגד פַּרים (קורידות) וגם פסטיבלים שנתיים לאמנות. השוק הגדול של ארל, שבו מסתובבים צוענים רבים מביצות הקמארג הסמוכות, נמצא לא רחוק מכנסיית טרופים הקדוש. פרסומה הנוסף של ארל נובע מכך שבשנת 1888 חי בה הצייר האימפרסיוניסטי וינסנט ואן גוך, שהתמודד כאן באופן מופלא עם שאלת "בוהק האור הים-תיכוני בציור האירופי". בעקבות מחלת הדיכאון שהחריפה ובעקבות מריבותיו עם ידידו, הצייר פול גוגן, כרת ואן גוך את אוזנו השמאלית בהתקפת טירוף, שבעקבותיה עזב את ארל.

(Bayeux), העיר הצרפתית הראשונה ששוחררה בשנת 1944, הייתה בימי הביניים בירת דוכסות נורמנדי. המתיחות בין הרולד וויליאם, יורשיו האפשריים של אדוארד המאמין, מלך אנגליה, החלה על ערש הדווי של המלך האנגלי שמת כאן. מינויו המפתיע של הרולד כיורש הכתר האנגלי היה אות הפתיחה למלחמה בין הנורמנים והאנגלים, שבסופה היה חיסול השלטון הסכסוני באנגליה, כיבושה בשנת 1066 על-ידי ויליאם הנורמני "הכובש", לאחר קרב הייסטינגס ופתיחת דף חדש בתולדות בריטניה. כל האירועים האלה מתוארים בפירוט רב ובדקדקנות, ברקמה מופלאה על "שטיח המלכה מתילדה", שנעשה כנראה באנגליה בסוף המאה ה-11, ומוצג כאן במוזיאון מיוחד.

בצפון מערב צרפת נושק אל האוקיאנוס האטלנטי חצי האי של ברטאן (Bretagne). הברטאנים, צאצאי הקלטים, קוראים לארצם "ארמוריק" Armoric) – ארץ הים). הם מקפידים להיבדל מצרפת בסגנון בנייה מיוחד, בשפתם הקלטית אותה הם מחיים היום במרץ רב, במוסיקה הקלטית המתחדשת, ואף לצלבים בכנסיותיהם יש אפיון קלטי. נופי ברטאן הם של שפלה גלית נמוכה, מעובדת באינטנסיביות, מוקפת  בחופי ים מפורצים וסלעיים מאוד. בעמקיה של ברטאן פזורים מאות אתרים מגאליתיים: מנהירים (עמודי אבן), דולמנים (שולחנות אבן) וקרומלכים (מעגלי אבן קונצנטריים). הנודע מכולם הוא קרנק (Carnac).

(Gavarnie) היא עיירה זעירה בלב הפירנאים הצרפתיים. פרסומה בא בעיקר משום שהיא יושבת בעמק קרחוני יפה, שבראשו חתור הקרקס הקרחוני המושלם בעולם. קרקס גוורני הוא תוצאה של המסת הסלע בבסיס "ההר האבוד" על-ידי קרחון קדום, ששרידיו נראים סמוך לפסגת ההר.

חבל הדורדון (Dordogne) שבלב צרפת נודע בעולם במערות הפרהיסטוריות שבו, שהמפורסמת מכולן היא מערת לאסקו (Grotte de Lascaux). אך לבד מן העולם התת-קרקעי העשיר של אגן הנהר דורדון, עשירים גם צוקיו ונחליו בכפרים ובעיירות שנבנו בימי הביניים ואף קודם לכן. אלו נותרו עד היום בלתי פגועים ויפים להפליא. בכפרים ובעיירות עומדות כנסיות מימי הביניים ומראשית הרנסאנס, המהוות אוצרות אמנות של תמונות, פסלים וחפצי פולחן נוצריים. בין האתרים היפים, הפזורים בין טולוז שבלנגד'אוק (Langue d'Oc) ללה-רושל (La Rochelle), נמצאים הכפרים נאז'אק (Najac), למרגלות טירה אדירה מימי הביניים, קונק (Conques), שבמרכזו ניצבת כנסייה רומנסקית יפהפייה מן המאה ה11-, ורוקאמאדור (Rocamadour), התלוי על מצוק זקוף, על סמטאותיו, בתיו וכנסיותיו הרבות. לא רחוק מרוקאמאדור פעורה באדמה "נקרת השטן" - גופר דה פאדירק (Gouffre de Padirac). זוהי מערה קרסטית אדירת ממדים, לועה נראה כפיר של מכרה ענק, ומקרקעיתו מסתעפת מערכת מחילות ומנהרות טבעיות, שנהר ראוי לשיט זורם בה.

כפר קטן בין רואן (מקום שריפתה של ז'אן ד'ארק) לפריס. בכפר הזה חי וצייר האימפרסיוניסט הנודע קלוד מונה. לפני כ20- שנה נפתח כאן גם המוזיאון על שמו ובו מוצגות חלק מיצירותיו.

חצי האי הבולט בצפון צרפת אל תוך הלה-מנש (La Manche), מתקשרים בזיכרונות של העולם המערבי לפלישת בנות הברית – מבצע אוברלורד – במלחמת העולם השנייה, אירוע שסימן את קריסתה של גרמניה הנאצית. ואכן במקומות רבים לאורך החוף נותרו הביצורים שהקימו הנאצים ובארומאנש (Arromanches) – גם אסדות נחיתה פגועות ונטושות, שמהן ירדו החיילים האמריקנים, האנגלים ובני בריתם ביוני 1944.
נורמנדי היא גם ארץ של חופי קיט ונופש כמו קאן, גראנוויל, שרבור (Caen, Granville, Cherbourg) ועוד. בכפריה מייצרים את גבינות הקאממבר המשובחות בצרפת.

(Toulouse), העיר הרביעית בגודלה בצרפת ומרכז תעשיית המטוסים שלה, נקראת אף היא "העיר האדומה", על שום בתי הלבנים השרופות שבה. העיר בנויה על נהר גארון (Garonne) והיא בירתה של דרום צרפת, ויותר מכך – בירת לנגדוק (Languedoc), האזור המשמר עדיין לשון מקומית, מנהגים "לא צרפתיים" ופולחנים נוצריים מקומיים ואזוטריים. טולוז במקורה היא עיר קלטית, שנוסדה על-ידי השבטים הליגוריים עוד לפני שנוסדה אפילו רומא. לצרפת היא הסתפחה רק בסוף המאה ה-13 אחרי השמדת האלביגנזים שכפרו בנצרות הקתולית. באותה תקופה הוקמו בה מוסדות ומבני דת גדולים, שבראשיתם היו בשימוש האינקוויזיציה. המרשימים במבנים המונומנטלים של טולוז הם הבזיליקה הרומנסקית על שם סנט סרנין (Basilique St. Sernin), מבשר הנצרות בין הקלטים באזור, הקתדרלה על שם סנט אטיין (Cathedrale St. Etienne) והאוניברסיטה העתיקה, שנוסדה על-ידי האפיפיור גרגוריוס ה-9 במאה ה-13.

(Les Baux de Provence) כפר ציורי, בתוך חורבות מבצר. עד המאה ה16- היה זה מבצר אדיר, שממשפחות האצולה ששלטו בו יצאו אפיפיורים ומלכים. לה בו דה-פרובאנס נבנתה על צוק סלע מבודד, צר וארוך, שמורדותיו כה תלולים, עד שחומותיו הבנויות היו כמעט מיותרות. מן העבר נותרו מגדלים, שרידי חומות וסמטאות מרוצפות אבן. היום מסתופפים פה איכרים ומטיילים, ובעבר היו אלה נסיכים ואבירים, ובעיקר נסיכות, שנודעו בימי הביניים ביופיין הרב. הטרובדורים בני התקופה היו עורכים תחרויות שירים, כדי להלל את יופיין ולזכות במתנת יד מהן ובנשיקה.

עיר מבצר על חוף האטלנטי, שנמלה הטבעי מוגן היטב באמצעות האיים אולרון ורה(Ile de Re, Ile d’Ol’eron), שהוא גם המקום האחרון עליו דרך נפוליאון בדרכו לגלות בסנט הלן.  ימיה הגדולים של לה רושל היו במאה ה-17, כאשר הייתה מעוז של ההוגנוטים (הפרוטסטנטים הצרפתים), ושער הים הצרפתי החשוב ביותר לצפון אמריקה. טבח ההוגנוטים ב-1628 ואובדנה של קנדה עמעמו את זהרה של לה רושל.
היום היא נמל דיג ענק, מרכז לייצור מלח, יש בה שער מקורי אחד מן המאה ה-17, ורחוב קמרונות המחבר את בית מועצת העיר העתיק עם כיכר השוק. ברחוב הזה עומדים עדיין בתים רבים של עשירי לה רושל מימי ההוגנוטים.
בנה הנודע של העיר הוא הפיסיקאי רֶן-אנטואן ראומייר, שהמציא את סקאלת החום הנקראת על שמו – ראומייר.

(Luberon) רוב אזור הגבעות של לוברון הוא שמורת טבע ענקית (1200 קמ"ר !!). זהו אזור יפהפה בפרובאנס, שחלקו האחד חשוף, סחוף רוחות וטרשי וחלקו האחר ים-תיכוני, הן באקלימו והן בחורש העשיר המכסה אותו. את לוברון מבתרים נחלים וקניונים עמוקים, ויש בו כפרונים ציוריים ובתי חווה מבודדים; אחד מהם נקנה ושופץ על ידי הסופר האנגלי פיטר מייל, שכתב, בין היתר, את הספר הנודע "שנה בפרובאנס".

למרגלות הפירנאים של נוורה (Navarra), בנוייה העיירה לוּרד Lourdes. עד שלא נודע דבר נערת הכפר שלה, ברנאדט (Bernadette), לא הייתה, אלא עיירה מנומנמת למרגלות מצודה גדולה מן התקופה הפיאודלית. כשהנערה ברנאדט סיפרה כי ראתה בחזיון יום את הבתולה מרים, הפכה לאטרקציה עממית ולאחר מכן למושא לעליה לרגל לקתולים מכל העולם. בשנת 1930 הוכרזה ברנאדט כקדושה. על יד המעיין שלידו ראתה את האם הקדושה, הוקמה קתדרלה ועשרות אלפי נכים מגיעים היום ללורד, כדי לשתות ממי המעיין ולהירפא.

אחד האתרים הציוריים בצרפת ומן המפורסמים ביותר שבה הוא האי-המנזר סנט-מישל (Mont St. Michel). במפרץ סן מאלו, כמה מאות מטרים מן היבשה, מתנשא צוק מן המים, או מן הבוץ, תלוי במצב הגיאות או השפל. על הצוק, שבינתיים חובר בגשר כביש אל היבשה, החלו לבנות כנסיות ואתרי תפילה וקבורה נוצריים, מאז שבמאה ה- 8 הופיע המלאך מיכאל, בחלומו של אובּר, הבישוף של אבראנש. מאז ועד המאה ה-16 נבנו על הסלע כנסיות רומנסקיות וגותיות, ומשהוקפו חומה הפכה צלליתו של מון סן מישל לאחת האטרקציות האסתטיות הגדולות של צרפת.

(Poitou), בין הנהר לואר (Loire) והנהר ז'ירונד (Gironde), עצר שארל מרטל (Charles Martel) את פלישת הערבים לתוך אירופה ודחקם אל מעבר לפירנאים. כך שינה את מהלך ההיסטוריה והציל את הנצרות המערבית. האזור הוא תערובת של גבעות, ביצות, מישורי חולות, שרטונות, לגונות ואיים. חלק גדול של הביצה נוקז והפך לאזור חקלאי עשיר ומיושב בצפיפות. אחת העיירות באזור היא קוניאק (Cognac), מוקפת במאות אלפי דונמים של גפנים ומאז המאה ה-17 מייצרת ברנדי משובח, ששמו – קוניאק, הפך שם כללי לברנדי איכותי.  חלק מן הביצות המנוקזות הינו פחות חקלאי ונקרא "ונציה הירוקה" או "הביצות הלחות" והוא יפה לטיול שיט בתעלות.

(Marseille), העיר העתיקה ביותר בצרפת, נבנתה על ידי ספנים יוונים במאה ה6- לפנה"ס. היא גם הנמל הצרפתי הגדול בים התיכון, וממנו הפליגו הצלבנים למסעות המלחמה שלהם במזרח. מאז בניינה ובמשך כאלף שנים עברה מיד ליד - יוונים, פיניקים, רומים, ויזיגותים, ערבים, גרמנים - ורק בסוף המאה ה15- הפכה סופית לעיר צרפתית, השנייה בגודלה אחרי פריס.

(Nimes), כעוד ערים בפרובאנס, הוקמה כמושבה של חיילי לגיון רומי. סמלה - קרוקודיל ודקל - הוא מורשת מימיה הרומיים, שכן הסמל הזה מתייחס למסע במצרים של הקיסר אוגוסטוס, מייסד העיר. בנים ניצבים עד היום אמפיתיאטרון רומי מושלם ו"הבית המרובע", המתנשא בלב נים העתיקה, שהיה מקדש לנכדיו של אוגוסטוס. מעל העיר, על גבעה עטורת חורשות וגנים, נמצאים שרידים רומיים מפוארים נוספים - מזרקה, מקדש דיאנה ומגדל תצפית.

(St. Malo) עיר קטנה מוקפת חומה, נמצאת בדיוק בין ברטאן ונורמנדי (Normandie) ואנשיה גאים להכריז שאינם ברטונים ואף לא צרפתים. הם ישות נפרדת ומובחנת. ממנה יצאו יורדי ים ששוד וגילוי ארצות שימשו אצלם בערבוביה. העיר נקראת על שם קדוש וולשי מן המאה ה-6 ובמהלך ימי הביניים בוצרה. האי שעליו הוקמה חובר בסוללה ליבשה ו-4 מעגני דיג ענקיים התפתחו סביבה במהלך מאות שנות קיומה. העיר נהרסה כמעט כליל במלחמת העולם השנייה ושוקמה אחריה בשלמות.

(Loire) הוא הארוך שבנהרות צרפת. לפרסומו העולמי זכה בשל עשרות טירות וארמונות של מלכי צרפת לשעבר ואציליה, הפזורים בחלקו המערבי של העמק, ולאו דווקא על שפת הנהר עצמו. ערים עתיקות ובעלות חשיבות היסטורית גדולה הבנויות בעמק הן: אורליאן, בלואה, טור, סומור ואנז'ה
(Orleans, Blois, Tours, Saumur, Angers); והנמל הגדול במעלה שפכו הוא נאנט (Nantes).
עמק הלואר היה באופן מסורתי מוקד התנגדות לשלטון. כאן פרצה ההתקוממות הקלטית הראשונה נגד הרומאים, כאן פעלו בימי הביניים נסיכים מקומיים נגד השלטון וכאן היה מוקד ההתנגדות הצרפתית לאנגלים במאה ה-15. בטירת שינון (Chinon) מונתה ז'אן ד'ארק למפקדת הכוחות הצרפתיים שלחמו על אורליאן.
הטירות הבולטות והמפורסמות בעמק, מבין 22 המצודות הגדולות הן: שאנונסו (Chenonceau) מן המאה ה-15, הידועה גם בשמה – "טירת ששת הנשים"; טירת אמבואז (Amboise) מן המאה ה-16, שהיא מן העתיקות שבעמק. יסודותיה הן מהתקופה הקלטית של העמק, ובמשך דורות הייתה השליטה בה, מעין מחוג העוצמה הפוליטית של בית אורליאן מול בית קפט או בית אנז'ו; שאמבור(Chambord)  הגדולה בטירות הלואר, שנבנתה במאה ה-16 עבור פרנסואה ה-1 מבית וַלואה. מצודות נוספות הן שאטודון, שווארני, בלואה, שומון, ואלנסה, לושה, לוד, אוסה אזה לה רידו, שינון ועוד ועוד...
באנז'ה, אחת הערים החשובות בעמק, ניצבת טירה יפהפייה מן המאה ה-13. עיקר פרסומה הוא שטיח ה"אפוקליפסה" שנארג בפריס בשנת 1375 (!) עבור דוכס אנז'ו. גודל השטיח הלא שגרתי הוא 5X130 מטרים.

אחד המונומנטים השמורים והמפוארים מתקופת השלטון הרומי בפרובאנס הוא פון דו גאר (Pont du Gard); זוהי אמת מים, שהוקמה בשנת 19 לפנה"ס והובילה מים ממעיינות אוּזה אל נים. האמה נישאת על גשר קשתות תלת-קומתי מעל הנהר - מופת ארכיטקטוני מרתק וציורי.

היה כפר דייגים קטן, עד שבמאה ה16- נוסד כאן מנזר בנדיקטי חשוב, שסיבת הקמתו - "טיפות דמו של ישו, שהתגלו בחוף". על שמם של אותם נזירים "זריזי אמונה" נקרא הליקר הנודע שמיוצר כאן- "בנדיקטין".

(Couterets) היא עיירת נופש בלב הגוש התיכון של הפירנאים. במערכת של רכבלים "ממריאים" מהעיירה, שבמאה ה-19 נבנו בה בתי נופש לאצולה, אל אתרי טיול וסקי ביערות הערערים הגדולים של הפירנאים. בין האתרים הציוריים מעל קוטרה נמצא פונט ד'אספן (Pont du Espagne – גשר ספרד), אגם גוב (Lac du Gob) וקרחון ויניימאל (Vignemal) המתנשא מאל האגם הקטן.

קניון נהר הטארן הוא אחד הגדולים והיפים שבקניונים המבתרים את לנגדוק, בשולי הרמה המרכזית של צרפת (מסיף סנטראל), ומתנקזים לנהר הענק גארון. הנהר חותר את אפיקו בצוקים ענקיים, שגובהם מגיע עד 600 מטרים. על הצוקים ובעמקו הצר פזורים כפרים עתיקים, ציוריים ומיוחדים, ובראש אחד מצוקיו של עמק הנהר הוקמה תחנת מחקר והשבה לטבע של נשרים. את עשרות נשרי הטארן המרחפים בשמים אפשר לראות מנקודות תצפית שונות, מתוך העמק וגם מן הרמה הטרשית והגבוהה שמעליו - רמת סוֹוֶטֶר.

Carcassonne) הוקמה על ידי הרומים במהלך מלחמותיהם בקלטים, על הדרך בין הים התיכון לאוקיאנוס האטלנטי. את העיר המבוצרת ירשו הוויזיגותים, שהאדירו את ביצוריה, ומגדלי החומה שלהם קיימים עד היום. את כל ביצוריה ואת תבניתה האליפטית עיצבו שליטיה, מלכי צרפת במאה ה13-. יופייה המיוחד והעובדה שהעיר שבתוך החומות לא שינתה מאום ממראה ימי הביניים שלה הם תוצאה של שימורה המכוון, שהחל עוד במאה ה19-. מן הבולטים והחשובים באתרי העיר הם: המצודה, שער נרבון ושער אוד (Porte Narbonnaise, Porte d'Aude) וכן הגשרים על נהר אוד, המחברים את המצודה אל העיר התחתונה.