אתרים נבחרים בגאורגיה

אתרים נבחרים בגאורגיה

מאת החברה הגיאוגרפית

אופליסציחה

אחת מערי המערות העתיקות ביותר בקווקז היא אופליסציחה (Uplistsikhe). המקום שימש, לפני התנצרותה של גאורגיה, כאתר פולחן פוליתאיסטי קדום וחשוב. ההרס שזרעו בה הערבים והמונגולים לא חיסל את כוחה של העיר. כשהערבים כבשו את טביליסי בימי הביניים בחרו מלכי גאורגיה באופליסציחה כעיר מושבם. עוצמתה הכלכלית נשענה על קרבתה לדרך השיירות החשובה, מאסיה התיכונה לאירופה, ובין אתריה הגדולים נמנו אז גם מנזרים רבים וכנסיות חשובות. שגשוגה של טביליסי מן המאה ה-12 ואילך בישר את שקיעתה של אופליסציחה. כיום נותרו שרידים מן העיר העתיקה המקורית רק על פני כ-40 דונם, וכמה כנסיות. המבקרים במקום יכולים לראות מערות חצובות בסלע, תיאטרון, מערכות ניקוז וכנראה גם מה שהיו לפנים אתרי פולחן לשמש ומקומות להקרבת בעלי חיים לישויות קוסמולוגיות פרה-נוצריות.

באטומי

באטומי (Batumi) היא עיר נמל יפה לחוף הים השחור, לא רחוק מהגבול עם תורכיה. לעיר יש היסטוריה ארוכה שכרוכה במאבק בין רוסיה לתורכיה, אבל היא זכתה גם לפריחה ולשגשוג כלכלי. את הונה עשתה באטומי ממעמדה כעיר מסחר וכטרמינל לסחורות המגיעות מאסיה התיכונה בדרכן לאירופה – ולהיפך. העיר משמשת גם כבסיס קצה צינור הנפט משדות הנפט של אזרבייג'אן וקזחסטן, לפני הטענת הנוזל השחור על מכליות בדרכן לאירופה.

באקוריאני

באקוריאני (Bakuriani) שימש בעבר כאתר סקי באזור הררי יפהפה, מיוער בצפיפות וצונן – גם בימי הקיץ החמים. בתי הכפרים באזור, כבאקוריאני עצמו, בנויים מעץ, בחצרותיהם מתנהלים חיי כפר שלווים, והתושבים מתפרנסים מחקלאות, מעיבוד עצים ומאירוח מבקרים, בניסיון לשחזר את ימי הזוהר של תיירות הסקי הרוסית.

בורג'ומי

הפארק המרשים בורג'ומי (Borjomi) שוכן בהרי  מסחטי, והוא הוקם כדי להגן על יערות העמק התלול של בורג'ומי ולשמש מקלט לאייל הקווקזי. בפארק יש ייצוג לבתי הגידול השונים של גאורגיה – בתי הגידול היבשים במזרח ובתי הגידול הלחים במערב, ולכן אפשר למצוא בשמורה מגוון גדול ועשיר של צמחים, ובין עצי היער הטבעי צומחים ערערים, אשורים, אשוחים, עצי אדר ועצי אגוז שונים. חיים כאן באין מפריע, לבד מהאייל הקווקזי, גם דוב חום, עז בר, יחמור, חתול בר, לינקס, גירית, סמור, דלק, לוטרה ועופות רבים. בשמורה סומנו עשרות שבילים שמאפשרים למטיילים לצעוד בהם כמה ימים בחיק הטבע, כמעט ללא הפרעה אנושית. החלק הפתוח של הפארק הוא גן נאה, שנחל זורם בו, מעיין סודה טבעי נובע בלבו והמוני גיאורגים באים לטייל בו, להשתעשע עם ילדיהם ולהתבונן בבתי האצולה הישנים והמצועצעים, שנבנו סמוך לשעריו.

ביצות קולחטי ואגם פאליאסטומי

לא רחוק מחופי הים השחור משתרע אזור הביצות של קולחטי (Kolkheti) וליבו – אגם פאליאסטומי (Paliastomi). האזור, העשיר במים ובצמחייה, עוצב סופית רק לפני כ-6000 שנה, והוא מתואר היטב בטקסטים של היפוקרטס, הרופא היווני מן המאה ה-4 לפנה"ס – מקום שערפל תמיד שורר בו, אנשיו שותים מי גשם והם גבוהים ושמנים ופניהם נסתרות תמיד בעננים. הצמחייה העשירה סביב נהר פיצ'ורה (Pichora), האגם וביצותיו החמימות הם בית גידול נהדר לעופות רבים ומקלט חורף להמוני עופות מצפון אירופה ומסיביר.

גודאורי

הכפר גודאורי (Gudauri), שמשמש גם כאתר נופש וסקי, הוא היישוב הגבוה ביותר על הדרך הצבאית הגיאורגית. הכפר שוכן בלב אזור סוב-אלפיני, עם אפרים רחבים סביבו. בחורף מגיעים לכאן גולשי סקי רבים ובקיץ נהפך האזור כולו לאתר טיולי הליכה מרושת בשבילי הרים יפים.

גורי

גורי (Gori) היא עיר עתיקה, שמבצרה – גורי ציחה (Gori Tsikhe) – בנוי בראש גבעה. בתולדותיה שזורים כיבושים רבים – אוסטים, פרסים, מונגולים, עותומנים ועוד, אך בשל בנייה רוסית מסיבית, ניטל ממנה החן האופייני לערים עתיקות. עם זאת, גורי היא מקום המושך אליו רבים מן הבאים לגאורגיה, משום שכאן נולד וכאן חי בנעוריו יוסיף ויסאריונוביץ' ג'וגאשווילי, הידוע יותר בשמו – סטאלין, שליטה העריץ של ברית-המועצות. בית מגוריו הקטן שמור בחצרו של מוזיאון גדול, המנציח את תולדותיו של הרודן מלידתו ועד מותו. בין השאר מוצגים כאן קרון הרכבת שנשא אותו לוועידת יאלטה, בגדיו, מדיו, חפצים אישיים שונים ומסכת המוות המקורית שלו.

הדרך הצבאית הגיאורגית

עד שהונחה מסילת הברזל מבאטומי למוסקבה, בראשית המאה ה-20, נחשבה הדרך, החוצה את הרכס מטביליסי (Tbilisi) לוולדיקווקז (Vladikavkaz), הנתיב החשוב ביותר שקישר את גאורגיה עם ארצות שמצפון לקווקז. ראשיתו של הכביש הזה במשעול הררי צר, שטיפס צפונה לאורך הנהרות בגוש הרי קזבק. משם ירד המשעול אל המישורים שמצפון לרכס וחיבר את גאורגיה עם אירופה. אלפי שנים נשמר המשעול ההררי, הצר והנטוי מעל תהומות, על ידי שבטים נאמנים למלכי גאורגיה העתיקים, ומגדלי שמירה היו פזורים לאורכו. עם סיפוחה של גאורגיה לרוסיה בראשית המאה ה-19, הרחיב הצבא הרוסי את הנתיב, ומאז ועד היום משמר הכביש באופיו את הסיפור ההיסטורי של השביל.

וארדזיה

וארדזיה (Vardzia) הוא אחד האתרים המרשימים ביותר בגאורגיה. בלב האתר מערכות חצובות של מערות, סדורות בקומות ובטורים ארוכים על דופן מצוק גבוה, מעל אפיקו של נהר קוה, "הפורץ" את דרכו לכאן בחומת ההרים שעל גבול תורכיה. "עיר המערות" של וארדזיה נבנתה ועוצבה במאות 13-12, בידי המלך גיאורגי ה-3 ובתו, המלכה האגדית תמרה. במערות, שחלקן נבנו למגורים, חלקן – לאכסון וחלקן נחצבו ככנסיות ומנזרים, יש ציורי קיר נפלאים, שנחשבים אוצר אמנותי חשוב להבנת התפתחותה של האמנות הפלסטית הנוצרית – במזרח ובמערב כאחד.

חרטוויסי

מבצר חרטוויסי (Khertvisi) הוא מהעתיקים בגאורגיה. המבצר מתנשא מעל חיבור הנהרות ג'אוואחטי (Javakheti) וארטאני (Artaani). מגדל העוז (הקיפּ) של המבצר רבוע, חומותיו החיצוניות אדירות ושתי מנהרות יורדות ממנו אל הנהר ג'אוואחטי. המבצר נבנה במאה ה-10 והורחב מאוד בימי המלכה תמרה, במאה ה-12.

טביליסי

טביליסי (Tbilisi), עיר המעיינות החמים, שימשה כישוב כבר בתקופה הניאוליתית. מאז ועד היום נכבשה ונהרסה עשרות פעמים. מעמדה בצומת הראשי של דרכי הקווקז הפך אותה לא רק לבירתה רבת התהפוכות של גאורגיה אלא גם לעיר הראשית בכל הקווקז הדרומי. כובשיה היו רומים, פרסים, ערבים, מונגולים, תורכמנים, עותומנים ורוסים. כל כובש הטביע בה את חותם תרבותו ומנהגיו, וכל שיירת סוחרים שחנתה בה, בדרך מסין לאיטליה, הוסיפה משהו למרקם הרב-לאומי המאפיין אותה. העיר, הגדולה היום והמודרנית, שוכנת בעמק נהר. יש בה רובע עתיק קטן, עם סמטאות צרות ומפותלות, חומות ובתי חומה ציוריים, מרחצאות חמים בני 1500 שנה, מוזיאון לאוצרות הגיאורגיים והמון מסעדות קטנות, שמגישים בהן את מטעמי הקווקז.

מבצק גוניו

מדרום לבאטומי, ליד שפך הנהר צ'ורו (Choruh), מתנשא מבצר גוניו (Gonio) הענק. במקום זה נהרג לפי המיתוס אספריטוס, אחיה של הנסיכה המכשפה מדיאה, בניסיונו לעצור את הארגונאוטים – גיבורי יוון שחיפשו את גיזת הזהב. המבצר, ששטחו כמעט 50 דונם, הוא השריד השלם והגדול ביותר בעולם של ארכיטקטורה צבאית רומית-ביזנטית.

מנזרי דויד גארג'ה

הקצה המזרחי ביותר של הנצרות הוא בגבול גאורגיה ואזרביג'אן, במכלול העתיק של מנזרי המערות – דויד גארג'ה (Davit Gareja). מושבת הנזירים העתיקה נוסדה כאן במאה ה-6 בידי הנזיר דויד, אחד מ-13 נזירים סוריים, ועל שמו נקראה קבוצת תלמידי חכמים וקדושים, שהגיעו מסוריה במאה ה-6 ופעלו רבות להעמקת הנצרות בגאורגיה. במאות השנים שעברו עד ההרס המונגולי במאה ה-14, התפתח כאן מרכז דתי גדול – במנזרי סלע, במנזרי מערות ובבתי ספר לפילוסופיה ולאמנות. כאן תורגמו והועתקו כתבי יד עתיקים, וקירות המערות במנזרים ותקרותיהם קושטו בתמשיחי קיר. מלכי גאורגיה נהגו להתבודד כאן, ומנהיגות המנזרים משחה כאן את העולים לכס המלוכה. אותות החורבן שגרמו הכיבושים אמנם ניכרים, אך אלו ששרדו, וכן אלו שנבנו מאז המאה ה-17 ואילך, הם מהמרשימים במכלולי המנזרים המדבריים במזרח התיכון.

מצחטה

מצחטה (Mtskheta) שימשה כבירתה העתיקה של גאורגיה המזרחית. עד שנכבשה בידי פומפיוס, בשנת 65 לפנה"ס, הייתה מצחטה, השוכנת על גדות נהר מטקווארי (Mtkvari), מרכז פולחני לירח ונקראה ארמאזי. מן המאה ה-4 הפכה נוצרית, כל אתריה הפוליתאיסטיים הקדומים "נספגו" אל תוך הדת החדשה והפכו לאתרים לגיטימיים של העולם הנוצרי. בין האתרים הקדושים האלה נמצאות הכנסיות הגדולות והמפוארות – סווטי צחובלי (Sveti Tskhoveli), הבנויה במישור בלב מצחטה, וג'ווארי (Jvari), הבנויה על גבעה מחוץ למצחטה, גבוה מעליה.

סאמצחה ג'אוואחטי

אזור סאמצחה ג'אוואחטי (Samtskhe-Javakheti) הוא ארצם של השבטים הגאורגיים – מסח וג'אוואחס. חבל ארץ זה נחשב לערש התרבות של גאורגיה; כאן נולד המשורר הלאומי של גאורגיה שותא רוסטאוולי, מחבר האפוס "עוטה עור הנמר". נופי החבל מגוונים מאוד: הרים אלפיניים, שפלות נרחבות, עמקי נהרות, קניוני בזלת חשופים, מעיינות מינרליים ואגמים. האזור אינו מפותח ביותר; תשתית הכבישים אינה משובחת ולא לכל מקום מגיע חשמל. בעבר זכה החבל לעוצמה פוליטית גדולה בגאורגיה; נסיכיו ניהלו מדיניות עצמאית ואף קשרו קשרים עם המונגולים, וכך לא נפגעו כאחרים בעת פלישת המונגולים לקווקז. חלקים מחבל ג'אוואחטי שייכים היום לתורכיה ואחרים לארמניה; הרב לאומיות בשטח – תורכים, ארמנים, אזרים וגיאורגים – היא פוטנציאל למתח בין-עדתי.

סוואנטי

חבל סוואנטי (Svaneti) הוא האזור ההררי הגבוה שבצפון גאורגיה, על גבול רוסיה. שיאו בהר שחארה (Shkhara), שהוא השני בגובהו בקווקז והגבוה בהרי גאורגיה. החבל מבודד ומבותר, ומבנהו הטופוגרפי הדרמטי סייע להתפתחות תרבות נפרדת ומובחנת מזו שבשאר חלקי הארץ, הן בשפה והן בביטוי האמנותי והעיטורי. בידודו של האזור גם סייע לו לשמר מנהגים קדם-נוצריים, הקשורים במהודק לתרבויות אנימיסטיות, שנעלמו משאר חלקי הארץ בלחץ הנצרות. הכפרים המבודדים בהרי סוואן (Svan) שומרים בקנאות על המבנה החמולתי ומגינים על עצמם באמצעות מגדלי שמירה מאבן. בשל הזהב הרב שהיה בעבר במימי נהרותיו, נוהגים לזהות את חבל סוואן עם קולכיס, ארצה של הנסיכה המכשפה מדיאה. קולכיס הייתה יעדם המיתולוגי של הארגונאוטים – גיבורי יוון הגדולים, כיאסון, תזאוס, אורפאוס ואחרים – שהפליגו בספינתם "ארגוס" על פני הים השחור מזרחה, בחפשם את גיזת הזהב.
בחבל סוואנטי נמצאים גם הכפרים הגבוהים ביותר בקווקז, כאושגולי (Ushguli), וכאלה שיש בהם אוצרות נדירים של אמנות גיאורגית וסוואנטית, כמסטיה (Mestia).

קאחטי וטלאווי

חבל קאחטי (Kakheti) במזרח גאורגיה התפרסם בעיקר בזכות היקבים והיינות המשובחים שלו. זהו אזור מגוון שיש בו עמקים מישוריים ורכסי הרים גבוהים. טושטי הוא הרכס הגבוה של קאחטי, חלק מן הקווקז התיכון, ובחורף הוא מנותק משאר חלקי הארץ בשל שלגים החוסמים את המעברים. השפלות במרכז קאחטי הן בתי גידול למגוון עשיר של ענבי יין. בעמקי קאחטי התפתחו מאז ראשית הנצרות מרכזים נוצריים גדולים; מן המפורסמים והחשובים בהם – מנזר אלאוורדי (Alaverdi), לא רחוק מטלאווי (Telavi), העיר הגדולה והעתיקה בחבל.

קוטאיסי

קוטאיסי (Kutaisi) מוכרת כעיר כבר מן המאה ה-6 לפנה"ס. באפוסים יווניים קדומים היא מוזכרת כעירו של המלך אַאֶטֶס, אביה של הנסיכה הקוסמת מדיאה, שמשל בקולכיס, ארץ הערפילים הקודרת שממזרח לים השחור. תולדותיה, כבמקומות רבים אחרים בגאורגיה, רצופות קרבות, כיבושים, מעבר מיד ליד, עלייה למעמד של בירת ממלכה וצלילה אל סף חורבן. מעל קוטאיסי מתנשאת גלאטי (Gelati), שהיא מכלול חשוב מאוד של מנזרים וכנסיות, בהם גם קברו של המלך דויד "הבונה", מי שנחשב לאחד האבות המייסדים של ממלכת גאורגיה בימי הביניים (מאה 12-11), אבי סבה של המלכה הגיאורגית הנערצת – תמרה. בלבה של קוטאיסי, שהיא עיר גנים ובוסתנים אמיתית, שוכנת השכונה היהודית – מצוואנה קוואווילה Mtzvane Qvavila)), שפירושו – פרח ירוק. בית הכנסת הדו-קומתי הגדול של השכונה הוא דוגמה מעניינת לארכיטקטורה דתית יהודית של הקהילה עתיקת היומין.

קזבגי

עיר קטנה בלב הקווקז התיכון, למרגלות פסגת הר קזבק, בנויה בתוך נוף יפהפה של הרים ומצוקים, העוטרים אותה כתיאטרון טבעי גדול. קזבגי (Kazbegi), משמשת כיום כמרכז למסעות ולטיולים בהרים סביבה. העיירה נקראת על שם קאזיבק צ'ופיקאשווילי (Kazibek Chupikashvili), שסייע לרוסים בסוף המאה ה-18 להתמודד עם מרידות של שבטי ההרים בקווקז.

הר קזבק

פסגת הר קזבק (Mt. Kazbek), המתנשאת לגובה 5,033 מטרים, היא השנייה בגובהה בקווקז הגיאורגי (אחרי הר שחארה [Mt. Shkhara] – 5067 מטרים, בחבל סוונטי). ההר, כרבים אחרים בקווקז, הוא הר געש כבוי, חשוף עד כדי צחיחות, ונופו המצוקי הוא מן הדרמטיים בקווקז התיכון. לפי "ההיסטוריה העממית", הקזבק הוא הצוק הגבוה, שאליו ריתקו האלים האולימפיים בשלשלאות את הטיטן פרומתאוס, אשר גנב מהם את האש כדי להביאה לאנושות. לפי אותה "היסטוריה", נשמרו במערה במרומי ההר האוהל של אברהם אבינו והעריסה של ישו.

ראצ'ה

ראצ'ה משמשת כמדרגת מעבר טופוגרפית בין שיאי הקווקז הגבוה לבין שפלת קולכיס. זהו גוש הררי בלִבה של גאורגיה, שפסגותיו מתנשאות לגובה של יותר מ-3,000 מטרים. יש באזור קווי נוף אלפיניים, מצוקיים וחשופים, ויש בו יערות סבוכים של אשוחים ואורנים, אשורים ועצי אדר; בין ההרים מפרידים עמקים וקניונים עמוקים, באלה יש כפרים קטנים וציוריים, ובאלה – נהרות ומפלים. אנשי ראצ'ה גאים בהכנסת האורחים החמה שלהם ובמורשתם התרבותית, המציגה כנסיות עתיקות באתרים מיוחדים, כאלה שמקורם בבנייה פולחנית פגאנית – מערות, עמודי סלע ועיקולי נהרות; הם גאים גם בנופי הסלע של ארצם, בעגת הדיבור האופיינית להם ובמאכליהם המיוחדים.

חולמים על טיול בגאורגיה?

החברה הגיאוגרפית מציעה מגוון טיולים מאורגנים לגאורגיה בקבוצות קטנות עם מדריכים מומחים, טיולי ג'יפים וטיולי נשים.
למידע נוסף התקשרו 03-5639000 או מלאו את הטופס ונחזור אליכם בהקדם.


צור קשר

נא למלא שם בעברית בלבד


טופס ליד כללי
שם *
שם משפחה *
טלפון *
דואר אלקטרוני *
מתעניין ב
יעד מבוקש
מועד מבוקש
formtype
pageid
fromurl
senttoemail
תיאור
חומר שיווקי מהאתר

כתבות מומלצות