אתרים נבחרים באינדונזיה
צילום: זאביק רילסקי

אתרים נבחרים באינדונזיה

מאת החברה הגיאוגרפית

באלי

מדרגות האלים.
באלי (Bali) הוא ללא ספק האי המפורסם ביותר באינדונזיה. זה גם האי היחיד מבין אלפי האיים באינדונזיה שתושביו נותרו הינדים ולא התאסלמו. על אף ממדיו הקטנים הוא עשיר בתרבות, בפולקלור ובפולחנים. גם נופו הוא תרכובת מושלמת: הרי געש, יערות, אגמים, נחלים, חופי אוקיינוס מצוקיים, חופים של חולות זהב, מטעי ציפורן ויערות קוקוס ומדרגות אורז שיופיין המיוחד הקנה להן את השם "מדרגות האלים".

אובוד

אין גבול לגיוון בבאלי: אובוד (Ubud) עיר האמנויות ובתי הקפה, שוכנת בלב האי, מוקפת טרסות אורז; סביבה שוכנים כפרי אמנים – חרשי כסף, מגלפים בעץ, מפסלים באבן ועוד. קוטה (Kuta) וסאנור (Sanur) הן שתיים מעיירות הנופש המפורסמות שעל חופי באלי הדרומיים, ובהן שפע חנויות, מסעדות, פעילות של ספורט ימי וחיי לילה תוססים. גם הנופש הפעיל בטבע מציע אפשרויות רבות – טיולי רפטינג על נהר איונג (Ayung), טיולי ג'יפים, צלילות וטיולי הליכה במסלולים מגוונים. כל אלה חוברים יחד לעשות את האי באלי למה שהוא באמת – גן עדן קטן בלב האוקיינוס.

מקדשי באלי

אלפי מקדשים פזורים בבאלי, משיאי ההרים ועד חופי האוקיינוס. יש מקדשים לאגמים ומקדשים ליערות, מקדשים לצוקי החוף ומקדשים לשדות האורז, מקדשים למעיינות ולבעלי חיים, מקדשי כפר ומקדשי מתים, מקדשים למדיטציה ועוד. הידועים בהם – מקדש בסאקי (Besakih)  שעל מורדות הר הגעש הגבוה באי, הר אגונג, הנחשב לאם כל המקדשים בבאלי, ומקדש טאנה לוט (Tanah Lot) הבנוי על צוקי החוף. נוסף על המקדשים הציבוריים, יש בכל בית מקדש פרטי. הפעילות האנושית בבאלי היא מסע ארוך ורצוף אל המקדשים ומהם. בכל דרכי באלי רואים תהלוכות ארוכות של נשים מקושטות, נושאות על ראשיהן מנחות של פירות בסלים גבוהים; גברים מאופרים ועוטי מסכות רוקדים לצלילי תופים וגונגים; צעירים נושאים אפיריונים עם בובות פולחן ענקיות; כוהנים ברהמינים נושאים בארונגים – צלמים גדולים של דרקוני-נמר או של אריות. מחוללי טרנס מקיפים את התהלוכות ומסייעים למאמינים להתקשר אל הכוחות הקוסמיים.

ברומו וסורבאיה

לא רחוק מחופה הצפוני של ג'אווה ולא רחוק מסורבאיה (Surabaya) – עיר הנמל הגדולה באינדונזיה, מתנשא מתוך יערות עצי קפוק ומטעים טרופיים הגוש הוולקני הגדול של ברומו (Bromo). אין זה הר געש יחיד אלא קבוצה של קונוסים פולטי קיטור, מכתשים ולועות כבויים, היוצרים נוף דמיוני של פני ירח, שבמרווחי זמן קצובים יורה אל השמים פטריית גז צהובה-אפורה. על מדרונות ההר, בנופים של שרידי יער, חתורים קניונים צרים בתוך אבק הבזלת והטוף; באחד מהם, מדקריפורה (Madakaripura) צונח מפל מים אדיר מגובה עשרות מטרים ויוצר מסך רסיסים סמיך ובריכות קרות של מי טורקיז. הכפריים המתגוררים על מדרונות גוש הברומו אינם מוסלמים. זה אחד המפלטים האחרונים שבהם נותרו הינדים, בני הדת הקודמת בג'אווה. הם מעטרים את בתיהם בפסלים ובגילופים הינדיים, מקיימים את טקסי דתם ואת מנהגיהם ואמונותיהם ועובדים לברומו הפולט קיטור.

גדונג סונגו ומרכז ג'אווה

גדונג סונגו (Gedong Songo) שבלב ג'אווה הוא אתר מקדשים הינדיים קטנים, הניצבים בלב הנוף ההררי של האי, מוקפים הרי געש חרוטיים שחלקם פעילים ומעשנים: מראפי (Merapi) סומבינג ( (Sumbing ומרבאבו Merbabu) ). הדרך אל המקדשים ומהם מספקת תמונה נאמנה של הפרובינציה הכפרית-חקלאית של ג'אווה – מטעים של פירות טרופיים, שדות אורז מוצפים ותמונות אסיאתיות קלאסיות של תאואים בחריש, של עגלות עץ רתומות לשוורים ושל אורחות חיים ושיטות עבודה ללא טכנולוגיית מחשב. זה גם האזור שבו פועלות קבוצות המתפרנסות מריקודי טראנס, לא רק לצורכי ראווה ותיירות אלא, בעיקר, כספקים של שירותי קשר אל עולם הרוחות שמעבר להשגה האנושית.

ג'וקג'קרטה

גו'קג'קרטה (Yokyakarta) היא בירת סולטנות של ממש, ובה ארמון מפואר וסולטן אמיתי. העיר בנויה בתבנית קוסמולוגית, על ציר המחבר את פסגת הר הגעש מראפי עם חוף הים הדרומי. ג'וקג'ה, כך היא מכונה בפי תושביה, היא מרכז לאמנויות ולאומנויות, שוק למזון ולבעלי חיים נדירים, שהוקם במה שהיה פעם "ארמון המים" של הסולטן. יש בה גם שוק לילה גדול וססגוני. ג'וקג'קרטה היא המוקד המודרני במרחב שבו קמו בעבר ערי בירה מקומיות. במקומות אלה נותרו מונומנטים עתיקים, כל אחד מהם מסמן תקופת פאר של ממלכה הינדו-בודהיסטית ופרה-מוסלמית. כזה הוא מקדש פרמבנן (Prambanan) ההינדי – מקדש שיווה עתיר מגדלים מגולפים, שבגלריות המקיפות אותו מסופר אפוס הרמיאנה במאות מטרים של אבני בזלת מגולפות. כך גם הבורובודור (Borobudur), סטופת הענק שאלפי גילופיה ופסליה מספרים את תמצית תורת המוסר הבודהיסטית ואת תולדות חייו של הבודהא. שני המונומנטים – בני כאלף שנים – הוכרזו על  ידי אונסק"ו כאתרי מורשת עולמית.

ג'קרטה

ג'קרטה היא בירת האי ג'אווה (Jawa) ובירת אינדונזיה. זאת עיר מודרנית, שיש בה גרעין קולוניאלי בתבנית אירופית, רובע נמל ומסחר שהוא גם רובע העוני הקשה שלה, "סיטי" משגשגת, העשויה להידמות לעשירות ולמודרניות בערי העולם, שכונות סגורות של עשירים ואנשי שלטון ושכונות עוני רבות. 
אין לג'קרטה (Jakarta) עיר עתיקה. היא הוקמה כמושבת החיילים ההולנדיים בטאוויה (Batavia) ובנמלה הישן עדיין עוגנות מאות ספינות מפרש. הן נטענות ונפרקות בידי מאות סבלים ומשייטות בין האיים בדיוק כפי שנהגו לפני מאתיים שנה. לבד מהמסגד הענק בכיכר העצמאות, מהמונומנט ה"לאומי" הגבוה ומשדרות רחבות, יש בג'קרטה פארק רחב ידיים – טמאן מיני (Taman-Mini) שבו בנויים בתים בסגנונות שונים מרחבי אינדונזיה.

דרום סולווסי

סולווסי (Sulawesi) הוא אי גדול ופראי, הנראה במפה כתמנון מפותל זרועות. כמו במרבית איי הארכיפלג האינדונזי, יש בסולווסי מגוון עצום של עמים, שבטים ותרבויות, אך בו, יותר מבמרבית האיים, יש גם שמורות טבע, ובהן בעלי חיים נדירים ונכחדים וכאלה שסולווסי משמש להם כמקלט אחרון.
הזרוע הדרומית של ה"תמנון" היא אזור חקלאי צפוף. חופיו מאוכלסים בעיירות ובכפרים של העמים בוגי (Bugie) ומקסאר (Makassar) – יורדי ים ובוני ספינות, שנודעו בעבר כשודדי ים מטילי אימה. מקסאר בירתם היא גם נמלם הראשי, וגם בו עוגנות ספינות מפרש עתיקות. על בתיהם של התושבים אפשר לראות את סמליהם מעוצבים כזנבות דגים.
בנופי הזרוע הדרומית של האי שולטים צוקי גיר רבי צורות, ציוריים, ועמקי נהרות עמוקים יורדים מליבו ההררי של האי אל שפלת הביצות ואל חופי מנגרובים.

סולווסי – טוראג'ה

בלב הזרוע הדרומית של סולווסי סגורה בין ההרים "ארץ בני ההרים", בשפתם – "טאנה טוראג'ה" (Tana Toraja). בני הטוראג'ה חיים בעשרות כפרים סביב העיירות מקאלה ורנטפאו (Makale, Rentepau). הם חיים, למרות שבאופן רשמי הם נוצרים, לפי כללי דתם העתיקה. דת זו מקדשת תאואים – מוכתמים או אלבינו – ומתייחסת לחיים על האדמה כהקדמה לחיים האמיתיים בעולם המתים. את כל מרצם והונם מקדישים בני הטוראג'ה לחגיגות לוויה ולטקסי מוות שונים. מקטן ועד גדול, עניים ועשירים, הם משתתפים דרך קבע בטקסים צבעוניים ורבי קהל, שבהם מתקבצים אל הכפרים מאות קרואים. שם מקיימים טקסי הבאת מנחות, קרבות פרים, הקרבת חיות בית, ריקודים ושירה, תהלוכות בני משפחה – עטויים במחלצות פאר ועדויים במיטב התכשיטים, סעודות המוניות ובעיקר – מפגשים תרבותיים.
מתיהם הנערצים מונחים על הסלעים, על מרפסות חצובות, בכוכים, בתוך גזעי עצים ובמערות. ארונותיהם ובתיהם עשויים בתבנית קוסמולוגית מיוחדת. גם טקסי חנוכת בית וחתונות עשויים להתקיים בעונת היובש, וצבעוניותם של אלה אינה נופלת מטקסי המוות המיוחדים.

סומטרה

סומטרה (Sumatra) הוא אי בגודלה של שוודיה, שקו המשווה חוצה אותו. בצפונה של סומטרה, בחבל אצ'ה (Ache) חיים ערבים תימניים, ומעבר לגבולו הדרומי של החבל משתרעים ג'ונגלים רחבי ידיים. נהר אלאס (Alas) זורם בהם ומנקז את מדרונותיהם אל ביצות המנגרובים של מזרח האי. בג'ונגלים אלה יש חיות שהן מהנדירות בחיות אסיה – נמר הערפל, קרנפים, פילים ואורנג-אוטנים, ואפשר לראותם בתחנת השיקום שלהם בבוהורוק (Bohorok).

סומטרה דרום – מיננגקבאו

קבוצת המיננגקבאו (Minangkabau) בדרום סומטרה היא קבוצת איים מרתקת. בלב שדות האורז המוקפים בהרי געש ומכוסים בג'ונגל חי עם מוסלמי אדוק, אך בתיו בנויים בדגמים קוסמולוגיים שמקורם בתקופה הפרה-מוסלמית. זה המקור גם לבגדי החג שלהם, למנהגי חתונותיהם ובעיקר לתבניותיהם החברתיות, שמעניקות עדיפות מופגנת לאישה, אם כי הכוח הדומיננטי הסמוי, שמאחורי הקלעים, הוא של הגבר. בני המיננגקבאו באזור בירתם פאדאנג (Padang) הם לא רק חקלאים ובעלי מלאכה, אלא גם אמנים באריגת סונגקט מסורתי –  משי עם חוטי זהב וכסף.

סומטרה צפון – בטאק

בצפון סומטרה חיים ששת שבטי בטאק (Batak), שעד לפני כ-80 שנה עוד היו קניבלים. הבטאק מאמינים שהם צאצאי שור קוסמי ובעלי חיים נוספים – לטאות, דגים וסרטנים. הם בונים את בתיהם בתבניות מיוחדות, התואמות את אמונותיהם. בכפריהם, בעיקר סביב אגם הלוע טובה (Toba) ובאיים שבתוכו, מתנהלים חיי הבטאק בשלווה; זו רחוקה אמנם מן הקניבליזם, אך היא משמרת חלק ממסורותיהם ומפולחניהם.

פלורס

האי הארוך, מהיפים ביותר בארכיפלג האינדונזי, פלורס (Flores). הספנים הפורטוגלים הראשונים שהגיעו אליו קרו לו "אי הפרחים". אלה האטרקציות שרואים המבקרים המועטים באי הזה:
בין מאומרה (Maumere) בירתו ולבוואן- באג'ו (Labuan Bajo) שעל חופו המערבי: הר הגעש קלימוטו (Kelimuto), שבפסגתו שלושה לועות געש ובהם שלושה אגמים, בשלושה צבעים שונים; דייגים, בוני סירות ומפיקי יין דקלים באֶנדה (Ende) שעל חוף חלוקי הטורקיז במצרי סומבה (Sumba). עוד באי – כפריים באזור באג'אווה (Bajawa), החיים לפי חוקי הנאגה נגאדו (Naga Ngadu) – חלוקת הטבע, הכפר, העצמים והאנשים לבעלי רוח זכר ורוח נקבה. בני העם מנגאראי (Mangarai) סביב העיירה רוטנג (Ruteng) עדיין מבצעים במסיבותיהם ריקוד צליפות שוט, על במות האבן הקדושות של כפריהם. ועוד במסלול – מערות נטיפים וחופים לצלילה, מפרצונים וביצות מנגרובים.

פפואה המערבית – עמק באליים

בלב האי, בעמק באליים (Baliem) המוקף הרים ויערות, התגלו רק באמצע המאה ה-20 השבטים דאני (Da-Ni) לאני (La-Ni) ויאלי (Ya-Li) . אלה שבטים חקלאיים החיים בבקתות קש. הם מעבדים את העמק ואת מדרונות ההרים סביבו ומגדלים בעיקר בטטות. אנשי השבטים עירומים כביום היוולדם, לבד מכיסויי דלעת על אברי הגברים וחצאיות רפיה דקיקות על מותני הנשים. גברים גרים בנפרד מנשותיהם ומילדיהם, אך כל הקהילה חיה יחד במתחם מוקף גדר קוצים. על פי המסורת הם מצמקים ומעשנים את המתים, את אפיהם הם מנקבים ומעבירים בסחוסיהם חטי חזיר וקישוטים אחרים. נשים מורחות עצמן בבוץ לאות אבל וכורתות פרק מאצבען עם מות גבר במשפחה. יש ביניהן המיניקות כלבים וחזירים ולעולם לא יתנו אהבים בכפר או בבקתת הקש. מרכזם בעמק הוא העיירה (החדשה) וואמנה (Wamena), שבה מתקיים השוק הסואן של אנשי השבטים, ואליו הם יורדים מן ההרים לא רק לצורכי מסחר אלא גם למפגש חברתי.

פפואה המערבית (איריאן ג'איה)

פפואה המערבית היא מחציתו של האי הענק גיניאה החדשה. עד לפני זמן לא רב נקרא האזור איריאן ג'איה (Irian Jaya). האי שייך לעולם האוסטרלי והוא חריג באינדונזיה – בשיוכו הגיאוגרפי העולמי, בעולם הצומח ובממלכת החי שלו השייכים לאוסטרליה, וכמובן, גם במוצא תושביו, הפפואנים, הקרובים מאוד לאבוריג'ינים של אוסטרליה.
לבד מנקודות מיסיון זעירות על חופי האי ובמקומות מעטים גם בליבו, ולבד ממספר זעום של יישובים מנהלתיים אינדונזיים, כמו ג'יאפורה (Jayapura) "הבירה", כל היישוב בפפואה המערבית פזור בכפרים קטנים ובבקתות עץ וקש על פני הג'ונגל הסמיך המכסה את האי. חלקם התוודעו אל המיסיון רק בזמן האחרון, חלקם עדיין חיים בתרבות תקופת האבן. רוב תושבי האי, שעל קו המשווה, מהלכים עירום ועריה, עוסקים בציד, בדיג ובליקוט, ומעטים מכסים את אבריהם האינטימיים בקישוטים בולטים כמו דלעות יבשות, עלים, סיבים, נוצות ועוד.

קומודו ורינצ'ה

קומודו (Komodo) ורינצ'ה (Rinche) הם איים קטנים ושחונים, שביערותיהם חיים דרקוני קומודו האימתניים – לטאות כוח ענקיות, שממדיהן עשויים להגיע לכ-3 מטרים.
זוחלי הענק האלה טורפים, והם מסוגלים להרוג בהסתערות מהירה איילים גדולים ולחסלם ברגעים ספורים. חוויית המפגש עם הדרקונים דרמטית, ויש בה תחושה אמיתית של "פארק היורה".
אל האיים האלה אפשר להגיע אך ורק בסירות מנוע ובסירות מפרש קטנות, בשיט בין מאות איים וסלעים המבצבצים מן המים הכחולים של ים פלורס.

חולמים על טיול באינדונזיה?

החברה הגיאוגרפית מציעה טיולים מאורגנים לאינדונזיה ובניית טיולים פרטיים לאינדונזיה לנוסע העצמאי, ע"י המומחים שלנו למזרח הרחוק. 
למידע נוסף התקשרו: 03-5639000 או מלאו את הטופס מטה.


צור קשר

נא למלא שם בעברית בלבד


טופס ליד כללי
שם *
שם משפחה *
טלפון *
דואר אלקטרוני *
מתעניין ב
יעד מבוקש
מועד מבוקש
formtype
pageid
fromurl
senttoemail
תיאור
חומר שיווקי מהאתר

כתבות מומלצות