אתרים נבחרים בצפון ומרכז הודו

חבל לדאק

חבל לדאק (Ladakh) שוכן במדינת ג’אמו-קשמיר (Jammu Kashmir) ברכס ההימלאיה בצפון הודו. זהו מישור צחיח בגובה יותר מ-3000 מטרים, בצל הגשם של ההימלאיה. הצמחייה כאן דלילה ונדירה ואפשר למצוא אותה רק לאורך הנהרות. לדאק שייכת למרחב התרבותי והאתני של טיבט, וכמו ברמות טיבט, חיים באזור זה יותר רועי צאן ויאקים מחקלאים שמעבדים את האדמה. בצוקי ההרים בלדאק בנויים ארמונות, מבצרים ומנזרים טיבטיים. האחרונים מכונים “גומפות” (gompa) וקל לזהותם בזכות צבעי הלבן-אדום שלהם. בגלל הבידוד הפיסי והרגישות הביטחונית באזור הגבול עם סין נפתחה לדאק לתיירות זרה רק לפני כ-25 שנה.

לה

העיירה לה (Leh) היא הישוב המרכזי בחבל לדאק ומשמשת כמרכז לטיולים בסביבה. בין האתרים המיוחדים בסביבות לה – מנזר ספיטוק (Spituk) המשקיף על נהר אינדוס, מנזר סנקר (Sankar) בפרברי העיר, המנזרים ליקיר (Likir) וריזונג (Rizong) , המנזר העתיק אלצ’י (Alchi) שציורי הקיר שלו הם אוסף דתי ואמנותי חשוב, ומנזר למאיורו (Lamayuru) הבנוי באזור חשוף וצחיח, דמוי נוף ירח. ארמון לה שתבניתו מזכירה את הפוטאלה בלהאסה בנוי על צוק מעל העיר.

מנאלי

מנאלי (Manali) היא עיירת נופש בלב הרי ההימלאיה המערביים. העיירה בנויה בקצה הצפוני של עמק קולו (Kulu) וסביבה מתנשאות הפסגות המושלגות של ההימלאיה וטרסות חקלאיות ויערות מכסים את המדרונות התלולים. בתי העץ שבעיירה מנאלי העתיקה יוצרים סמטאות צרות ומתפתלות, המרוצפות חלוקי אבן. דוכניה והשוק שלה עמוסים פירות, אריגי צמר וחפצי אמנות טיבטיים. כפרי הסביבה בנויים אף הם בקתות עץ, ופרנסת תושביהם על גידול תפוחים, ירקות ופרג להפקת אופיום.

בין לה למנאלי

אזור דהאנו (Dhanu) שבלדאק נפתח רק לאחרונה לתיירות. כיוון שהאזור היה מנותק מן העולם החיצון במשך דורות, חיים בני השבטים במקום על פי מסורותיהם ומנהגיהם המקוריים, הפרה-טיבטיים.
בעיירה המיס (Hemis) נערך פעם בשנה פסטיבל דתי – מהחשובים בחגי הטנטרה הטיבטית-בודהיסטית. בחג, הנמשך ימים אחדים, רוקדים נזירים במעגלים דמויי מנדלה. הם לבושים גלימות משי צבעוניות ועוטים מסכות ענק של דמויות קוסמולוגיות מן הפנתיאון הטיבטי. הריקודים מבטאים את הניצחון הלא מושלם של הטוב על הרע ואת עליונות הרוחניות שמציע הבודהיזם על פני התלות בחיים חומרניים.
מעבר חארדונג (Khardong La) נחשב לכביש הגבוה בעולם. הוא משמש כדרך אל עמק נוברה (Nubra) המרוחק והמבודד שעל גבול טיבט. הדרך עוברת מהמדבר החשוף של רמת לדאק אל היערות ההרריים והערפיליים של אזור מנאלי. את נתיבה עושה הדרך בפיתולים חדים ובהפרשי גובה מסחררים, בנופים שאי אפשר להגזים בתיאור יופיים עוצר הנשימה.

דהרמסלה

דהרמסלה (Dharamsala) היא המרכז הרוחני והפוליטי של הגולים הטיבטיים ומקום מושבו של הדלאי לאמה. כאן הקימו הטיבטים מעין מובלעת של “טיבט חופשית” וריכזו במקום שרידים של מקדשים, ספריות וחפצי פולחן. כל זאת כדי לשמר את תרבות טיבט שקרסה במרד נגד סין בשנות החמישים של המאה העשרים.

אמריצאר

העיר אמריצאר (Amritsar) שוכנת בלב הפנג’ב – אזור חקלאי פורה למרגלות ההימלאיה. במרכז העיר ניצב מקדש הזהב, האתר המקודש ביותר לבני הדת הסיקית. מדי יום נוהרים לכאן אלפי צליינים סיקים מזוקנים, חובשי טורבן, מכל רחבי הודו. הם באים כדי להתפלל במקום ולקיים את פולחני ההיטהרות שלהם.

רישיקש

רישיקש (Rishikesh) שוכנת על המורדות המערביים של ההימלאיה, על גדות הגאנגס, לא רחוק מהמקום שבו יובליו מתכנסים אל האפיק הראשי. העיר קדושה להינדו, והיא מרכז דתי ופולחני חשוב. יש בה אשרמים, מרכזי לימוד דתיים, ובהם לומדים את עיקרי דת ההינדו, יוגה ומדיטציה. בין התלמידים זרים רבים מן המערב, הנמשכים אל התורות המזרחיות. ברישיקש נערכים מדי בוקר טקסי היטהרות בטבילה ובערבים – טקסים לשמש השוקעת, מלווים בשירה ובהדלקת מנורות שמן ונרות.

דלהי

העיר דלהי (Delhi) שנבנתה במרוצת ההיסטוריה לפחות שבע פעמים, משמשת כבירת הודו. העיר מציעה מזיגה מיוחדת במינה – בין עיר מוסלמית ישנה, צפופה ודחוסה, לכרך מודרני, עשיר ומטופח. בין האתרים הבולטים בדלהי נמנים המסגד הגדול והמבצר האדום מימי המוגולים; קוטאב מינאר – מגדל הנצחה מן המאה ה-12, שעמודיו מגולפים וצריחו מעוטר להפליא; המקדש הבהאי, שתבניתו כפרח לוטוס; ומקדש סיקי גדול, המשרת את הקהילה הסיקית שהגיעה לעיר בחילופי האוכלוסייה בין פקיסטן להודו.

אגרה ופטיפור סיקרי

העיר אגרה (Agra) שימשה כבירת המוגולים – שושלת של מלכים ממוצא תורכו-מונגולי, שפלשו ממרכז אסיה ושלטו בכל צפון הודו במאות 17-16. המוגולים, שהיו ארכיטקטים ובנאים מעולים, הותירו אחריהם מבנים מונומנטליים שנחשבים כיום ליצירות אמנות. הבולטים ביניהם הם מבצר אגרה (Agra Fort) שנבנה בידי הקיסר אכבר באבן חול אדומה, והטאג’ מהאל (Taj Mahal) שהקיסר שאה-ג’האן לזכר אשתו האהובה, מומתאז. 20,000 פועלים, ארכיטקטים ואומנים בנו את הטאג’ מהאל, שנחשב כיום כאחד משבעת פלאי תבל, במשך כמעט 22 שנים.
במרחק שעה נסיעה מאגרה שוכנת פטיפור סיקרי (Fatehpur Sikri) “עיר הניצחון”. העיר נבנתה בידי הקיסר אכבר כבירת הקיסרות, אולם לאחר 16 שנים נטש אותה והחזיר את בירתו לאגרה. הארמון והמסגד שבנה אכבר בפטיפור סיקרי נותרו בשלמותם עד היום, והם נחשבים לפאר הארכיטקטורה המוגולית.

וראנאסי

וראנאסי (Varanasi) נחשבת כעיר הקדושה ביותר בהודו. העיר בנויה על גדת נהר הגאנגס – מוקד לפעילות דתית אינטנסיבית ולעלייה רבת היקף לרגל. כאן נפגשים בטקסי טהרה אינסופיים אדם ומים, חיים ומוות, אדם ואלוהיו. רוב הפעילות הפולחנית מתרחשת על הגתות (Ghats) – מדרגות המוליכות אל הנהר. המאמינים הבאים לגדת הנהר עוסקים בפעולות מגוונות: שריפת מתים, טבילה בנהר, כביסה, מדיטציה ועוד.

קג’ורהו

אתר מקדשים גדול שרד ליד הכפר קג’ורהו (Khajuraho). במאה ה-10 שכנה במקום בירת שושלת צ’נדלה. בימיה הגיע ההינדואיזם לשיא התפשטותו מחוץ לגבולות הודו. 85 מקדשי קג’ורהו הנטושים נבלעו ביער, וכך ניצלו מחורבן מידי כובשים מוסלמים. היום נותרו במקום 22 מקדשים, ובקירותיהם מגולפות גם סצנות ארוטיות רבות, בהן משתתפים בני אדם ובעלי חיים בתנוחות נועזות.

חבל רג’סטאן

רג’סטאן (Rajasthan) היא “מדינת הנסיכים”. זהו חבל ארץ מדברי ברובו, בצפון-מערב הודו. שבטי רג’סטאן, הרג’פוטים, שלטו באזור זה כ-1000 שנים – גם בימי השלטון הבריטי, שהותיר בידיהם עד 1947 מידה רבה של חירות. רק אז הסכימו המהרג’ות של רג’סטאן להתמזג עם הודו הגדולה. קודם לכן ניהלו ביניהם מלחמות ובנו ארמונות פאר ומצודות ענקיות, בהם מוצגים היום האוצרות האגדיים של נסיכי רג’סטאן. אנשי רג’סטאן, גברים כנשים, ניכרים בלבושם הצבעוני ובתכשיטיהם הכבדים.

• אודייפור
  אודייפור (Udaipur) “העיר הלבנה”, נקראת כך בזכות בתיה הצבועים לבן. העיר, המוקפת מכל עבר בהרים ובאגמים נאים, היא מן היפות והנעימות בערי חבל רג’סטאן. היפה באגמי העיר הוא פיצ’ולה (Pichalla). על שפת אגם זה ובלבו בנה המהרג’ה המקומי את ארמונותיו הלבנים. מאחורי הארמון משתרעת העיר עמוסה בסמטאות צרות ובשווקים ססגוניים. האווירה הרומנטית של אודייפור ניזונה מהשווקים, שבסמטאותיהם עובדים ויוצרים צורפים, גלפים, ציירי מיניאטורות, רוקמים, אורגים ועוד.
• ג’אייסלמר
  ג’אייסלמר (Jaisalmer) “העיר בלב מדבר של רג’סטאן” נראית כמו עלתה מתוך סיפורי “אלף לילה ולילה”. בלב נוף המדבר הצהוב, על צוק סלע נישא, מזדקרת מבין בתי העיר מצודה. המצודה מכילה בין היתר מקדשים ג’אייניים, מדהימים בגילופי האבן שלהם. בין בתי העיר בולטים ה”אווליס”, בתי פאר של סוחרים עשירים שהתיישבו כאן, על דרך המסחר המקשרת בין פקיסטן לאירופה. תושבי האזור, “בדווים” של המדבר, מתקיימים מחקלאות מדברית, על ראשיהם טורבנים צבעוניים, והם רוכבים בגאון על גמלים חסונים. אזור זה נחשב בעיני רבים מהאתרים הנידחים המעניינים ביותר בהודו.
• ג’אייפור
  המהרג’ה ג’אי סינג בנה את העיר ג’איפור (Jaipur), בירת רג’סטאן, במאה ה-18. העיר, שזכתה לכינוי “העיר הוורודה”, היא כיום כרך אורבני פעלתני וצבעוני. רחובותיה הסואנים מלאים בפרות ובגמלים, בריקשות ובאוטובוסים, בנשים לבושות בסארי צבעוני ובגברים חבושי טורבן. כל אלה יוצרים מין ערבוביה ססגונית, שמעוררת תימהון בצופה מן הצד. במרכז העיר ניצב ארמונו של המהרג’ה, לצדו גן אסטרונומי (Jantar Mantar) ובו מכשירי מדידה, שיכולים למדוד זמן בדיוק של עד 2 שניות. אחד המבנים המפורסמים בעיר הוא “ארמון הרוחות”, ממנו נהגו נשות הרמונו של המהרג’ה להציץ אל הנעשה ברחוב – מבלי להיחשף. במרחק קצר מן העיר ממוקם מבצר אמבר (Amber Fort). כאן התגוררו המהרג’ות של ג’איפור לפני שהעתיקו את מושבם לעיר החדשה. הארמון מציג שילוב נהדר עיצוב מוסלמי להינדואיסטי – שילוב המאפיין את האמנות הרג’סטאנית בכללותה. שילוב זה נוצר בהשפעת האמנות המוסלמית שחדרה להודו ממרכז אסיה.
• ג’ודפור
  העיר ג’ודפור (Jodhpur) בנויה על גבול מדבר תאר. מעליה, על הסלע החולש על העיר, מתנשאת מצודת ענק – המבצר המלכותי של המהרג’ה המקומי. למרגלות הצוק מתפתלות סמטאות השוק של העיר העתיקה. נהר אדם נע בהן בזרם אינסופי, בין כרכרות רתומות לגמלים, עגלות רוכלים ודוכנים עמוסים.

חולמים על טיול בהודו?

החברה הגיאוגרפית מציעה טיולים מאורגנים להודו ובניית טיולים פרטיים להודו לנוסע העצמאי, ע”י המומחים שלנו למדינות מזרח-אסיה.
למידע נוסף התקשרו 03-5639000 או מלאו את הטופס מטה.