ההליכה בטראק בשבילים ובתנאי שטח, בלינות בלודג’ים ומחנות מקומיים. הליכה של 5-8 שעות מדי יום.
מוסטאנג, החבויה בהימאליה התיכונה נפתחה למטיילים רגליים רק בשנת 1992 ותופסת מקום חשוב במסלולי ההליכה של מרום ההימאליה. נכנס למוסטאנג העליונה דרך שער הכניסה מקאגבני, ונתחיל לעלות לאורך גדת הקאליגאנדקי דרך הרכסים הצפוניים בדרכינו אל מעבר הגומפה לצ’לה (5-6 שעות הליכה). אמנם לא נפגוש בקרוואנים אדירים של סוסי פוני הנושאים מלח ותה, אך היום נעים באזור סוסים ופרידות עמוסי תפוחי עץ ממטעי האזור. צ’לה (Chele) ממוקמת בגובה של 3030 מטרים ומהווה אזור מרעה לעדרי הבקר, אזור אשר שימש בשנות השבעים כאזור ההתארגנות של המחתרת הטיבטית. נמשיך דרך קניונים ואזורים הרריים מעוטרים בצ’ורטנים צבעוניים אל הכפר סמאר (Samar), “אדמת הדם”, הממוקם בנתיב דרכו של הנזיר גורו רינפוצ’ה מנפאל לרמת טיבט להביא את בשורת הבודהיזם הלאמאיסטי. מגילינג (Gililng) הממוקמת בגובה 3720 מטרים נחצה את נהר הטאנגמר צ’ו ונגיע לאזור צ’אראנג הנמצא בגובה 3500 מ’. הנופים הצחיחים מזכירים את נופי לדאק והרמה הטיבטית.
בתום 5 ימי הליכה נגיע ללו-מאנטאנג (Lo Mangthang), בירת הממלכה מזה 600 שנה, הממוקמת בגובה של 3840 מטרים. נתור בבתים בעלי הגגות השטוחים, במוקדי האמנות של העיר, בהם ארמון המהארג’ה, מקדש העיר, פסל בודהא מאטרייה ומנזרי העיר. בעבר שלטו מלכי יארלונג הטיבטיים על האזור אך ממלכות קטנות לאורך צירי הסחר נוהלו על ידי מלכים מקומיים. נסייר בעיר ונשתתף בהכנות לפסטיבל הגדול ‘טיג’י’ (Tiji). בשעות הצהריים, בהישמע צלילי הקרן הטיבטית, המצילות והתופים יתחיל הפסטיבל המרכזי. לאמות לבושים בחום וזהב ותהלוכות צבעוניות, רקדנים בעלי מסיכות מאיימות של דמונים ושדים ימחיזו את המאבק בין טוב ורע. טאנקה ענקית בדמותו של הגורו רינפוצ’ה בן המאה ה-8 תלווה את המאמינים בפסטיבל כשהנזירים מלווים את הטקסים בשירה, בתפילות ובמאנטרות. משפחות וילדים מגיעים לחגוג באירוע ומתייחסים אליו הן כאירוע פולחני והן כאירוע חברתי. המלך של מוסטאנג מקבל את פני החוגגים במיטב מחלצותיו, כמו גם נגני הקרן. עוגות חמאה, מסיכות ותלבושות צבעוניות סביב. ביום השלישי של הפסטיבל נחזה בריקודי הסיום ובסופו של הדמון מייצג הרוע.
בדרכנו חזרה נטפס לצ’וראנג (Chorang) וממנה נמשיך לגאקר (Gekar) ולפס ממנו נפרש הנוף של הבירה האגדתית. נמשיך ללינת לילה בעמק גאמי (Ghami), ממנה לעמקי סאמאר וחזרה לקאגבני ולג’ומסום בה התחלנו.